אקסטרים

על הנהר - גדלתי על נהרות באורגון. בזמן לימודיי באוניברסיטה יצאנו לרפטינג וקייאקינג בנהרות מאתגרים במיוחד באיידהו שזרמו בתוך קניונים באזור מבודד, הררי ופראי לגמרי. 

אל ראש ההר - בהיותי בן 17 קניתי ציוד טיפוס: קרמפונים, גרזני קרח וחבלים. טיפסנו את הצד הדרומי והקל יותר של הר אדמס הקרוב לביתי. בשנות השבעים יצאתי לטיפוסים בפסגות המרהיבות של נפאל. בדרום אמריקה טיפסתי ב"קורדיירה בלאנקה" שבפרו שפסגותיה מגיעות ל6000 מטר. בלילה ישנו באוהל מיוחד במרחבי הקרח. את הניסיונות להעפיל לפסגה התחלנו בחצות כדי להימנע ממפולת סלעים.

"דור ההמשך" - בסוף המצגת תוכלו לפגוש את בניי, אייל ויובל שממשיכים את המסורת, אוהבים לטייל בעולם ומטפסים לפסגות הגבוהות שבנפאל. 

 

טקסים ופסטיבלים

1980 - טיטיקקה, בוליביה - 3 ימי פסטיבל אותנטי של הכפריים מהאזור הרבה בירה מקומית, צ'יצ'ה וליקר חריף,"פיסקו". נסחפתי לשמחה והתעוררתי עם כאב ראש שלא מהעולם הזה.

1976 - טנגוצ'ה, נפאל - 5 ימי חגיגה דתית מסורתית במנזר ליד האוורסט. מתפללים ל"אל החמלה" שייטיב עם כל בני האדם. הנזירים מקבלים את בעל הסמכות הבודהיסטית הגבוהה ביותר בחצוצרות ארוכות מנחושת. הריקודים נועדו לכבוש את "השטן" ואת רוחו הרעה ולהפכם לכוח חיובי ומרגיע. 

2013 - טיוואנאקו, בוליביה - החגיגה עם הכפריים מהאיזור התחילה ברגע שהשמש זרחה והאירה בקרניה דרך פתח "מקדש השמש". שער השמש הוא שער קדום ומדהים מהמאה השלישית לספירה. הילידים סוגדים לשמש המעניקה להם חיים.

 

טרקים בדרום אמריקה

1980 - וואי וואש, פרו – טרק מעגלי בשרשרת הרים יפהפייה משובצת באגמי טורקיז עם מעברי ההרים בגובה של כ-5000 מטר. הטבע עוצמתי ופראי, מהמיוחדים שבדרום אמריקה. כשכל הציוד על הגב חזרתי לטרק כדי לצלמו. הפעם לא מצאתי שותפים למסע.

1981 - טורוס דל פיינה - בסוף הסתיו הגעתי לפארק המפורסם ביותר בפטגוניה. צוקיו נישאים לגובה 2500 מטר. חציתי את מעבר ההרים בסופת שלגים ובערפל כבד. הרוח שנשבה בעוצמה של מעל 100 קמ"ש הקשתה עליי לעמוד. שם פגשתי לראשונה את חברי הטוב מרקוס סטאם שלא שב מהמסע המשותף שלנו לנהר הטואיצ'י שבג'ונגל שבבוליביה. 

1981 - קרחון פוארטו מורנו - מהיחידים בעולם שעדיין גדל לעומת רוב הקרחונים בעולם שהולכים ונעלמים עקב אפקט החממה.

 

פורטרטים

להיות בפרטים הקטנים. נדרש מאמץ מיוחד להיות בלתי מורגש. להתמזג עם סביבה המקומית ולהשפיע מעט ככל הניתן על ההתנהגות האותנטית של המקומיים. ניסיתי לקלוט את המהות הפנימית של האדם ולשקף אותה באמצעות הפורטרט.

זהו קולאז' של פורטרטים אישיים וחווייתיים שמספרים עלינו כבני אדם. חשוב היה לי להנציח רגעים מיוחדים ואותנטיים של האנשים החיים במחוזות נידחים בעולם: נפאל, תאילנד הודו ובוליביה.

אהבתי לראות בפורטרטים את הדמיון בין כל בני האדם. את האהבה למשפחה, הדאגה לילדים, ההומור, השמחה והעצב.

 

עולם מבודד

1980 - ה"אלטיפלאנו" - הרמה הגבוהה של בוליביה 4000 מ'

הקמפזינוס (הכפריים), צאצאים של בני הקצ'ואה והאיימארה, חיים בלי חשמל ומים זורמים. הטרק לכפרים נמשך מספר ימים. הילדים עובדים בשדות מגיל צעיר ומתחנכים ב"בית הספר של החיים הקשים". התושבים אינם מורגלים ל"גרינגוס" והתפעלו מגובהי (1.91מ'), מעיניי הכחולות ומתלתליי הבלונדיניים. 

תנאי מזג האוויר הקשוחים (קור מקפיא בלילה וחום יבש ביום) מאפשרים לשמר את תפוחי האדמה למשך כמה שנים בתהליך של "ייבוש והקפאה". את בשר החזיר הם מעשנים ותולים על הקורה שמעל המדורה. את בגדיהם ארגו בנול פרימיטיבי ועיטרו בחיות ובסמלים האופייניים לאותו אזור.

 

חוזר לטואיצ׳י - נולד מחדש

ספרי "טואיצ'י שלי" מתעד מסע  מ-1981, לאורך נהר הטואיצ'י שבג'ונגל. הרפתקה ששרדתי בקושי אך שניים מחבריי לא שבו ממנה מעולם. 

2012 - חזרתי אל נהר הטואיצ'י. העולם סביבנו נימלא בצרחות של קופים שאגנים וחיות בר מגוונות ונצבע בצבעים מרהיבים של תוכיי המקאו. הגענו לכפר סן חוזה - בו "נולדתי מחדש" (ב-1981). יחד עם הציידים שמצאו אותי על נהר הטואיצ'י שבג'ונגל ועם הסניורה שטיפלה ברגליי הפצועות לאחר התאונה, חגגנו בטבע את הפסטיבל האותנטי "פרימרו דה מאיו" - 1 במאי.

2013 - שיחזרתי את מסע הרפטינג על הטואיצ'י. יצאנו מכפר אסריאמאס לעבר מפלי אסלבון עד לנהר האיפורמה. חצינו ברפסודה את ה"בור" המסוכן של "פוארטו דל סול" שבסוף קניון סן פדרו.

 

ילדי העולם

צילום ילדים מרגש אותי כל פעם מחדש ומחזיר אותי למחוזות ילדותי שכל כך אהבתי.

דרושה סבלנות רבה על מנת להנציח את היופי, התום והילדות שחולפת לבלי שוב. את הילדים אני מצלם מגובה עיניהם. הילדים המשחקים ב"קרטינג" שבנו בכפר בתאילנד הזכירו לי את הקרטינג שבניתי עם אחי באורגון. 

לפעמים אני חש את העצב והקושי שנשקף מעיניהם. בדרך כלל שמחת החיים שלהם ספונטנית וגלויה.

בחרתי גם בתמונות שמעבירות את תחושת המבוכה ואי הנוחות של חלק מהילדים מבוליביה. התמונות הן מכפרים באזורים מבודדים ברמה הגבוהה בגובה של 4000 מ"ר. באותם כפרים הנשים והילדים אינם מורגלים לאדם המערבי הפולש למרחב שלהם.

 

מן ההר אל העמק

2009 - ספיטי ואלי - הגענו בג'יפ אל העמק המדברי ההררי הממוקם בהרי ההימלאיה בין הודו לטיבט, בגובה של כ-3500 מטר. בעמק מנזרים בני 700 שנה והוא מנותק מהחלק הצפוני של הודו כ-8 חודשים בשנה בשל סופות שלגים כבדות. עקב סופה כזו בשלהי ספטמבר נאלצנו להישאר במבנה ממשלתי שפקידיו אירחו אותנו בחום רב.

לאורך הדרך נגלו לעינינו מבני חול ואבן דמויי חרוט. את ליל הסדר חגגנו בכפר לוסר שבעמק.

המעבר המוטורי הגבוה בעולם - "קרדון – לה" המעבר ממוקם צפונית לעיר לה שבלאדק ומשמש שער לעמק הנוברה. הדרך מרהיבה ביופייה ומתפתלת בין הרי ההימלאיה בגובה 5359 מטר.

סטופות ודגלים צבעוניים הנוגעים בעננים יוצרים אווירה רוחנית מרגשת.

 

אותנטיות בכפר

הנהג התאילנדי תכנן עבורנו מסלול. שאלנו: "האם נוכל לקנות בדרך "מזכרות לתיירים"? והוא השיב בחיוב. הסברתי שברצוננו להגיע לכפרים שאין בהם מזכרות לתיירים.

הוא נראה נבוך מעט, הנהן בראשו והציע לנסוע לכפר של הורי ארוסתו. שעות ארוכות קיפצנו בדרכים משובשות. עצרנו לקנות מצרכים לארוחת הערב וממתקים לילדי הכפר.

אל הכפר הגענו בערב. התקלחנו במקלחת הציבורית היחידה שבמרכז הכפר כשהנשים מתגודדות ומצחקקות סביבנו. חיכינו בנימוס לתורנו אך הבנו שאם לא נידחף נישאר מאובקים.

ארוחת ערב מעולה הוכנה עבורנו ועבור כל החמולה. ישנו על מחצלות בבקתת עץ פשוטה והתעוררנו השכם בבוקר לרעש מכלי עץ פרימיטיבי שהפריד בין האורז לקליפה. חוויה אותנטית במיוחד.

 

עולם ומלואו

אני לא אוהב לטייל בערים גדולות אבל ה"עיר האבודה" מאצ'ו פיצ'ו היא עניין אחר לגמרי. שלושה ימים צעדתי בהרי הג'ונגל בדרך אינקאית עתיקה מעל העמק הקדוש של בני האינקה. העמק מוביל לעיר האבודה ונהר האורובמבה חוצה אותו. רוב הזמן צעדתי בגשם וברוח עד שנגלתה לעיניי העיר המסתורית. המבנה המיוחד בתמונה בנוי מאבנים מסותתות ללא מלט ביניהם. ניראה שיש לנו הרבה מה ללמוד מהתרבויות העתיקות. 

טעימות מאגם טיטיקקה שבין בוליביה לפרו, משדות האורז וגשרי העץ שבנפאל, מהג'ונגל של גואטמלה ומבעלי החיים משמורת הגלפאגוס. הפלמינגו ש"במים האדומים" של לגונה קולורדו במדבר המלח – הסלאר – הקרוב לגבול צ'ילה, מככבים עבורכם במצגת מיוחדת נפרדת המלווה במוזיקה אנדינית.

 
 

עולם מבודד - מצגת

זוהי מצגת אור-קולית המלווה במוזיקה אנדינית קסומה של להקת "סביה אנדינה" מדרום אמריקה. השיר מתאר את החיים הקשים ביבשת. המצגת מספרת את סיפור החיים באזור המבודד של האלטיפלאנו - הרמה הגבוהה של בוליביה בגובה של 4000 מטר. הקמפזינוס (הכפריים) צאצאים של בני הקצ'ואה והאיימארה - חיים בלי חשמל ומים זורמים. הטרק לכפרים נמשך מספר ימים. 

תנאי מזג האוויר הקשוחים (קור מקפיא בלילה וחום יבש ביום) מאפשרים להם לשמר את תפוחי למשך כמה שנים בתהליך של "ייבוש והקפאה". את בשר החזיר הם מעשנים ותולים על הקורה שמעל המדורה. הבגדים נארגו בנול פרימיטיבי ועוטרו בחיות ובסמלים האופייניים לאותו אזור.