טואיצ'י שלי הוא סיפור שהיה. חוויה ששינתה את חיי. 

הרפתקה ששרדתי בקושי. ושניים מחבריי לא שבו ממנה מעולם. 

ב-1981 יצאנו ארבעה מטיילים למסע ללב האמזונס הבוליביאני. הייתי אז צלם אמריקני צעיר, ונשביתי בהבטחה לבקר בכפר אינדיאני פרימיטיבי. קרל האוסטרי ויוסי גינסברג הישראלי רצו למצוא זהב. מרקוס השוויצרי הצטרף בשביל החברים. 

 

בעיצומו של ראפטינג במורד נהר הטואיצ'י הגועש, הקבוצה התפצלה. קרל ומרקוס בחרו לצאת מהג'ונגל בדרך הקצרה והבטוחה – הליכה של 40 ק"מ לכפר הקרוב. עקבותיהם נעלמו לעד. שיכנעתי את יוסי להמשיך לשוט בנהר בג'ונגל הפרא, עד שהתנגשות הרפסודה בסלע הפרידה בינינו. מסע שהחל כטיול קליל בעמק נהר קסום הפך למלחמת הישרדות. שנינו לא היינו אמורים להישאר בחיים. 

 

מצאתי את עצמי בלב האמזונס עם מצ'טה בלבד ועם דילמה מוסרית: האם לצאת מהג'ונגל או לסכן את חיי בחיפוש אחר יוסי. החלטתי לצאת לחיפוש בג'ונגל בתנאים מסמרי שיער - גשמים כבדים, רעב, חיות טרף, על סף מוות. בסופו של דבר ההחלטה הזו הצילה את נפשי ואת חייו של יוסי. 

 

לאחר שיוסי ואני חזרנו ללה פאס ארגנתי משלחת חיפוש אחר מרקוס וקרל הנעדרים. יצאתי שוב לג'ונגל, ולאחר כשלושה שבועות של מסע קשוח במיוחד בעיצומה של העונה הגשומה – חוויה מטלטלת פיזית ורגשית – בהגיענו אל המחנה האחרון הנטוש אבדה כל תקווה. לא ידעתי את נפשי. התרחקתי מהאחרים. אינני זוכר מתי בכיתי בפעם האחרונה.

 

לאחר שנים שחזרתי את מסע הרפטינג בטואיצ'י. נפגשתי עם הציידים והמקומיים שהצילו אותי ונחשפתי לסיפור מהצד שלהם – זווית ראייה מרתקת שלא הכרתי.

 

זהו סיפור שטרם סופר על אדם שנקלע לנסיבות קיצוניות שחרגו מעבר לכל דמיון, ועל קורותיו בעולם שהסתחרר ויצא במהירות מכלל שליטה. 

 

קווין גייל, נווה אילן, 2019